פסק-דין בתיק ת"ק 002743/04

ביום 1.10.03 התובע נסע עם רעייתו לחו"ל ושם ביקש לשכור רכב .  התברר לו במשרדי החברה לשכירת הרכב כי הוא שכח את רשיון הנהיגה בבית. התובע התקשר לבנו בארץ, וביקש ממנו לשלוח לו את רשיון הנהיגה דרך הנתבעת העוסקת בשיגור דברי דואר וחבילות לחו"ל.

התובע טוען כי הובטח לו כי הרשיון יגיע תוך שני ימי עבודה. ואילו הרשיון הגיע לרשותו בפועל, ביום 6.10.03 התובע טוען כי היה אמור לקבל את הרשיון ב- שלישי או ברביעי לאוקטובר לכל המאוחר, והוא קיבל אותו כאמור ביום השישי, שהוא למעשה, לטענתו יום לפני חזרתו לארץ.

התובע טוען כי כתוצאה מכך, כל הטיול המתוכנן לא יצא לפועל, וכי נגרמו לו עלויות נוספות אותן הוא תובע מהנתבעת אשר הפרה את ההסכם שלה עמו להמציא לו את הרשיון תוך 2 ימי עבודה, והוא תובע את הסכומים שלהלן:

א.        סכום של 283 יורו עבור הפרשים של העלויות במלון.

ב.         סכום של 5,000 ש"ח עוגמת נפש וביטול התכנית המקורית לטיול.

הנתבעת לקחה את התביעה ברצינות והגישה כתב הגנה ארוך ומנומק, ועיקר הטענות שבו, שעל פעולתה בשיגור חפצים לחו"ל, חלה האמנה הבינלאומית לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר - היא אמנת ורשה משנת 1929, שחלה במשפט הישראלי הפנימי מכח הוראות התובלה האווירית , וכי בהתאם לכך, חובתה של הנתבעת כלפי התובע - מעוגנת בסעיף 22.2 לאמנה, המגבילה את אחריותו של המוביל על פי צו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות) ל- 25.6 דולר ארה"ב לק"ג.

טוענת הנתבעת כי על פי משקלה של המעטפה ובה רשיון הנהיגה של התובע, ובהתאם לכללי האמנה - מגיע לתובע פיצוי במקרה של אובדן טוטאלי של המעטפה להבדיל מאיחור במסירתה, הינו 1.508 $.

בפן העובדתי טוענת הנתבעת כי למעשה סיפקה את המעטפה בתוך המועד שבו התחייבה לספקה, קרי, שני ימי עבודה, היא טוענת כך:

א.        המעטפה נמסרה ביום 1.10.03. מדובר ביום רביעי. ויום מסירת המעטפה אינו נחשב.

ב.         יום חמישי ויום שישי - הם שני ימי עסקים והם נחשבים.

ג.         שבת וראשון - אינם ימי עסקים כידוע, והם לא נחשבים.

            כך שמסירת המעטפה ביום שני מהווה מסירה תוך המועד לו התחייבה הנתבעת.

צורת חישוב ימי העבודה הנ"ל, מפי הנתבעת, אינה מקובלת עלי.  שכן, לפי גרסת הנתבעת נמצא כי רק מעטפות שנשלחו בימי שני ושלישי, אמורות להתקבל תוך פרק זמן של 48 שעות - שהם שני ימי עבודה. ואם אתרע מזלו של השולח ובאמצע השבוע ישנו חג או מועד, שוב יידחה השיגור והמסירה עד לאמצע השבוע לאחר מכן.

אינני מאמין כי זוהי שיטת העבודה של הנתבעת וכי על פיה היא מנהלת את עסקיה.

לדידי, שני ימי עסקים למסירת מעטפה או חבילה, בלשונם של הבריות והאדם הסביר, הינו 48 שעות ממועד מסירת המעטפה או החבילה במשרדי הנתבעת.

אם הנתבעת לא יכלה לעמוד בתנאים אלה, עליה להסביר זאת ולהעמיד את הלקוחות על מידת האפשרויות שלה במסירת המשלוחים.

לפיכך, אני קובע כי מעטפה שנמסרה ביום רביעי ובה התחייבה הנתבעת למסור אותה ביעד תוך שני ימי עסקים, אמורה להימסר ביום שישי ביעדם בשעה שהיא נמסרה למשרד הנתבעת יומיים לפני כן.

לפיכך, אני קובע כעובדה שכאשר הנתבעת מסרה ביום 6.10.03 באיטליה מעטפה שנמסרה ביום 1.10.03 תוך התחייבות למסור אותה במשך 2 ימי עסקים, הפרה בכך את התחייבותה.

ואולם, כדי שהתובע יצליח בתביעתו כנגד הנתבעת, עליו להוכיח קיומו של הסכם או חובת זהירות כלפיו, את הפרתו של ההסכם או הפרתה של חובת הזהירות, גרימת נזק, והקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק.